טיפול בפצעים

תהליך ריפוי פצעים

טיפול פצעים כרוניים בעור (כיבים) נועד למנוע את המשך התפתחותם, להקל על הסבל עקב אותם פצעים ואף לאפשר את ההחלמה מכל פצע ככל שניתן. פצע הופך לכרוני אם אינו מתרפא תוך כחודש מרגע יצירתו. מעבר לצורת פצע שאינה נעימה לעין פצע יכול להיות מלווה בריח רע, הפרשות ואף לגדול עם הזמן.

טיפול בפצעים כרוניים בעור

טיפול פצעים כרוניים במסגרת מרפאה מורכב מאבחון פצע והגורמים לו, טיפול פצעים שמרני ו/או כירורגי וביקורת חוזרת. פצעים כרוניים נרחבים מאד או המחייבים ניתוח יופנו לטיפול במסגרת מרפאת כירורגיה פלסטית בבית חולים.

טיפול פצעים כרוניים במסגרת המרפאה מתאים לכל מי שמעוניין בחוות דעת נוספת, מידע על פצעים, מעקב וטיפול פצע לפי ההתוויות שהוזכרו למעלה.

בייעוץ על פצע אעריך את דרגת עומק כל פצע, שטחו, מיקומו ואשאל לגבי הגורמים לו.

הגורמים עבור ריפוי פצעים לא תקין רבים. למעשה, ריפוי פצעים לא תקין הוא סממן לכך שקיימת בעיה מערכתית קשה יותר:

1. לחץ מתמשך: הדם מוזרם אל רקמת העור בלחץ של 12 מ"מ כספית. משקל הגוף לוחץ את העור הרבה מעבר ללחץ זה. באם לא יהיו שינויים בלחץ תוך שעתיים יתחיל להיווצר באתר הלחץ פצעים כרוניים שיהיו פצעי לחץ. לכן אנו נעים במקומנו כמעט כל הזמן ואף במהלך השינה. פצע לחץ ייווצר גם כאשר הלחץ הוא עקב גבס או סד הלוחצים על העור.
2. סכרת: העדר אינסולין וערכי גלוקוז לא מאוזנים משבשים ריפוי פצעים בגוף, מורידים את התחושה לכאב ברגליים ובאצבעות הרגליים וגוררים יצירת פצעים אופייניים בקצות אצבעות הרגליים ובכפות הרגליים.
3. בעיות כלי דם: היצרות עורקים מונעת הזרמת דם תקינה לגפה; אי-ספיקה ורידית יוצרת גודש מקומי המונע סילוק פסולת מהרקמה; אי-ספיקה לימפתית מונעת ניקוז נוזלים מהרקמה. כל אלה יוצרים ריפוי פצעים לא תקין ואף יכולים ליצור פצעים חדשים בקלות.
4. זיהום כרוני של העור (פטרת, חיידקים מסוג סטפילוקוקוס) יכול ליצור פצעים שאינם ניתנים לריפוי לפני שליטה טובה על מקור הזיהום.
5. סרטן: כל פצע כרוני חדש, בן חודש ויותר, באדם בריא וללא בעיות רקע כפי שהוזכרו למעלה חשוד לממאירות. לכן, אני דוגם כל פצע שכזה טרם החלטה על המשך טיפול.
6. גורמים נדירים אחרים: קיימות מחלות סיסטמיות היוצרות, בין היתר, ריפוי פצעים לא תקין בגוף, דוגמת לופוס (זאבת).

קיימים תנאים המורידים את הגנת העור על פצעים:
1. אי-שליטה על סוגרים: לכלוך ולחות תדירים באיזור האגן.
2. חוסר תנועה, הן מסיבות דמנציה, חוסר הכרה והן עקב כאב או סד / גבס. חוסר התנועה מוריד את אפקטיביטיות זרימת הדם ומעלה את הלחץ המקומי.
3. חיכוך: איזור רטוב וללא היגיינה עם חיכוך בינו לבין משטח סטאטי (כיסא, מיטה) או דינמי (כיסא גלגלים) ייצור פגיעה בשלמות העור וגם פצע שפשוף.
4. ירידה בתחושת העור: בפרט אם מדובר בגפה משותקת או פגיעות משנה של סכרת. ללא יכולת לחוש בפציעה או בכאב פצע, קל יותר להזניח אותם. אנו יודעים כי לתחושה קיים תפקיד אף בתהליכי ריפוי פצעים. פצעים באזורים חסרי תחושה נרפאים ברמה נמוכה יותר יחסית לאזורים בעלי תחושה תקינה.
5. בצקת: הבצקת הינה צבירת נוזלים בגפה. עקב חוסר היכולת לפנותם כראוי מצטברים בגפה חומרי פסולת המפריעים בתהליך ריפוי פצעים.

קיימים מספר פצעים כרוניים נפוצים:

1. פצעי לחץ. נגרמים (ולא קורים) מלחץ מתמשך על העור. העור נלחץ בין משטח נוקשה לעצמות שמתחתיו, ונוצרת הפרעה באספקת הדם למקום. בתחילה נפגעת רקמת השומן, הדלה בכלי דם. רק אחריה נוצר הסבל בעור. למשותקים בפלג גוף תחתון, היושבים על כיסא גלגלים, פצעים אלה ממוקמים מתחת לקצות עצמות אגן הירכיים (פצע לחץ באיסכיום). בשכיבה על הצד נמצא אותם במקביל לראש עצם הירך (פצע לחץ בטרוכנטר). בחסרי הכרה השוכבים פרק זמן ממושך נמצא אותם מתחת לעצם האגן (פצע לחץ בסקרום) ובעקבים.

קיימות ארבע דרגות עומק עבור פצעי לחץ:
דרגה ראשונה (שטחית) – אודם בעור שאינו חולף אחר שעה, ללא פגיעה בשכבות העור.
דרגה שניה (בינונית) – עור פתוח, אדום, לעתים עם הפרשה לבנה-צהובה עליו (פיברין, הפרשה שנועדה לעזור לגוף לסגורה את העור הפצוע, מעורב בחיידקים). כאן הפגיעה בינונית בשכבות העור.
דרגה שלישית (עמוקה) – עור שחור, נמקי, עם פגיעה עד לשכבת השומן מתחת לעור.
דרגה רביעית (עמוקה מאד) – חשיפת רקמות מתחת לעור ולשומן, דוגמת עצם, שריר וגיד, פגיעה מלאה בעור ובכל מה שמתחתיו.
מניעת פצע הלחץ פשוטה: שינוי תנוחה לפחות כל שעתיים, או הסרת הגורם ללחץ (כמו שינוי גבס לוחץ). מניעת פצע לחץ זולה משמעותית ויעילה משמעותית מכל טיפול אחר עבור פצעי לחץ. כל מה שצריך למניעת פצעי לחץ הוא נחישות מספקת לבצע שינויי תנוחה כל שעתיים. מודעות נגד פצעי לחץ לכולנו תוריד משמעותית היווצרות פצע לחץ.

2. פצעים ממקור סכרתי: אופייניים לקצות אצבעות וכפות הרגליים. פצע קטן עם
זיהום סביבו. לעתים מחייב טיפול אנטיביוטי בשילוב עם טיפול מקומי. הזיהום
עלול להגיע לעצם ולחייב הסרתה, באם לא יטופל בזמן. מבין בעלי פצעים סכרתיים כ- 24% יגיעו לקטיעה עקב טיפול שמרני נכון בפצע.
מניעת פצע סכרת מתחילה באיזון מדוייק ולא מתפשר של רמות הסוכר והשומנים בגוף. לאחר מכן – היגיינה מדוקדקת של הרגליים ובדיקה יומית של שלמות העור בכף הרגל.

3. פצעים עקב בעיית כלי דם: בדרך כלל קיימים ברגליים, שם אספקת הדם פחות יעילה מהגפיים העליונות ומסלול חזרת הדם אל הלב ארוך יותר.

 א. היצרות / חסימת עורקים. טיפול פצעים מסוג זה מוצלח באם חסימת כלי הדם תטופל. פצעים אלה מאד כואבים, הגפה קרה וחיוורת, דפקים חלשים או לא נמושים כלל. פתיחת כלי הדם על ידי צנטור או מעקף תפתור את בעיית פצעים. לצערנו, רק 10% מסך פצעים על רקע בעיית כלי דם הם על רקע בעיה עורקית.
ב. אי ספיקה ורידית. 70% מכלל פצעים על רקע בעיית כלי דם נגרמים עקב חסר יכולת הגוף להחזיר באופן יעיל את הדם לכיוון הלב. נוצרות בצקות, חומרי פסולת אינם יוצאים מהרקמה והקרקע מתאימה ליצירת פצע כרוני, חוזר, עם ריפוי פצעים לא תקין. לרוב, מעבר לבצקת קיים צבע כהה בשוקיים הנובע מתוצרי פירוק כדוריות דם אדומות ברקמה. פצעים אלה פחות כואבים.
מניעת פצעים אלה קשה מאד, שכן קשה לטפל באי-ספיקה ורידית באופן מוצלח. אגידה אלסטית מקצות האצבעות ועד מעל לכל ברך מהווה אמצעי מניעה ראשוני.
ג. אי ספיקת דרכי לימפה. צינורות הלימפה, המפנים נוזלים מחוץ למחזור הדם, וחיוניים למערכת ההגנה של הגוף לעתים כושלים. הבצקת הנוצרת כתוצאה מכך מאד משמעותית. קיימים מקרים חריגים מאד, דוגמת מקרה "איש הפיל" שסבל מאי-ספיקה זו. פצעים מרובים, בצורת מקבצים קטנים.
מניעת קיום פצעים אלה כמעט בלתי אפשרית, שכן לא ניתן לטפל ביעילות באי-ספיקה לימפתית. קיימים מכשירים דוגמת לימפאפרס המרוקנים את הגפה מנוזלי הלימפה. יש לחזור על הטיפול במרווחי זמן הנקבעים לפי מצב הבצקת התהווה שוב בגפה.

לפני טיפול פצעים מקומי עלינו לדאוג לתיקון הנושאים הבאים: הקלה בלחץ מתמשך, תיקון בעיית כלי דם, איזון סכרת, תזונה נכונה ומניעת זיהום.

עיקרי טיפול פצעים מתבססים על צבע פצע, מימדי פצע וכמות ההפרשה של פצע, אם קיימת.
צבעי פצעים נחלקים:

לשחור = נמק, בדרך כלל יבש,

צהוב = עם נמק וצמיחה חיידקית המחייבים טיפול משולב,

ואדום = בתהליכי החלמה. המטרה היא להפוך את השחור לצהוב ואת הצהוב – לאדום (ריפוי).

מימדי פצעים הינם קוטר ועומק. המטרה: להפוך פצע גדול ועמוק לשטחי וקטן על ידי טיפול ברקמה נמקית ובזיהום חיידקי. פצעים נרחבים ונקיים ייתכן ויצריכו השתלת עור בשל גודלם.
כמות ההפרשה מלמדת על פעילות חיידקים בתוך פצע. ירידה בכמות ההפרשה תצביע על הפחתה באוכלוסיית החיידקים הללו. בדרך כלל פצעים שחור או אדום אינם בעלי הפרשה משמעותית. עבור פצעים בצבע צהוב תיתכן הפרשה רבה, המחייבת ספיגה וניקוי, או שהם יהיו יבשים מדי, ואז יהיו חייבים בהרטבה מתמשכת. תמיד יש לשמור על סביבת פצע לחה ונקיה.

קיימות משפחות רבות של סוגי חומרי חבישה עבור טיפול פצעים: אנטי-בקטריאליים דוגמאת דרמדל וסילברול, אצות, קצף (דוגמת פולימם), הידרו-פייברים, טנדרווט, הידרו-קולואידים, הידרו-ג'ל, הרטבות במי מלח, חבישות שומניות, פקטורי גדילה, טיפול בוואקום ותא לחץ. הבחירה ביניהם תלויה באבחנת כל פצע ומצבו. חלק מהמקרים אפנה להמשך טיפול בבית חולים, בו מצויים חלק מהטיפולים המורכבים יותר (דוגמת תא לחץ).

המעקב אחר ריפוי פצעים נעשה פעם בשבועיים עד לקבלת תוצאה רצויה או הגעה למצב יציב ללא שינוי. עלי לציין כי ריפוי פצעים יכול שלא להצליח, היות והגורמים לפצע לא ניתנים לריפוי מלא.

לפרטים נוספים על טיפול בפצעים יש ליצור קשר בנייד 052-5307680

לקבלת מחירים לחצו כאן!